הזכות להגנה עצמית - גם בפני טרור, עומדת לכל מדינה ומוכרת הן ע"י המשפט הבינלאומי והן על פי מגילת האו"ם. ההסתמכות על חקיקה אוניברסלית, במדינות כמו בלגיה, ספרד, אנגליה - היא ללא בסיס וגיבוי משפטי ולכן לא תקפה ויש לבטלה. ישראל לא חתומה על אמנת רומא - ולכן אי אפשר לשפוט את קציני צה"ל ומנהיגיה בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג.
אין מלחמות מידתיות - אין מלחמות יפות ואין מלחמות ללא טעויות. המטרה היא לנצח.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
מלחמת עזה ה-II או בשמה המקצועי - מבצע "עופרת יצוקה" - יוצקת דפוסי התנהגות ומחשבה שמעוררים שיח ציבורי, שברובו מוטה כנגד ממשלת ישראל וצה"ל. הנטייה והסטייה נגרמות עקב כותבים מתראיינים ופובליציסטים, שרוממות "זכויות האדם" בגרונם ובכתיבתם ומפחדים להסתכל נכוחה על העובדות היבשות, על הגורמים והמניעים שהניעו את ממשלת ישראל להורות לצה"ל לצאת למלחמת הגנה עצמית - כנגד "יישות טרוריסטית", שהשתלטה על עזה ואשר ביטאה את עצמה, בהתקפה חסרת רחמים על אזרחים שלווים בשדרות, אשקלון, אשדוד וישובי עוטף עזה. המצב הבלתי סביר הזה נמשך מזה 8 שנים שהולידו 4000 טילים, עשרות נפגעים בגוף, אלפי נפגעים בנפש, לרבות ילדים עם טראומות ישירות ועקיפות, שילוו את חלקם כל החיים.
לכן אפשר להגיב בעוז ובחימה גלוייה, כאשר ארגונים ואנשים בעלי מעמד ושם מצטרפים למקהלה של תוקפי ישראל, על החריגות במהלך המלחמה ועל מה שקרוי בפיהם: "תגובה בלתי פרופורציונלית" - לפעילות של הטרור מעזה.
וכאן נשאלת השאלה - מי ואיך קובעים מידתיות במלחמה. תראו לי מלחמה אחת, בהיסטוריה הצבאית העתיקה או המודרנית שהתנהלה במידתיות. האם מלחמות נפוליון, מלחמת העולם ה-I או ה-II על מיליוני ההרוגים היו מידתיות? ומה לגבי התקופה הקרובה יותר כמו: התקפת נאט"ו על יוגוסלביה לשעבר (בקוסובו - סרביה), שם נהרגו בהפצצות 2000 אזרחים או מלחמת המפרץ ה-I, ה-II נגד סדאם חוסיין, אפגניסטן, צ'צ'ניה ולאחרונה גרוזיה - האם הן היו מידתיות?
אין מלחמות פרופורציונליות - אין מלחמות יפות ואין מלחמות ללא טעויות או נקיות.
העובדה שמספר הנפגעים בצה"ל, כמעט חציים, נפגעו מאש כוחותינו - רק מוכיחה שלא היתה כוונת הרס ופגיעה מכוונת או זדונית או מתוכננת מראש.
ההרס והפגיעה נבעו מחד, מהרצון להגן על חיילי צה"ל ולמנוע פגיעות מיותרות בגוף ובנפש, ומאידך, להשיג את אפקט ההרתעה שלמענו יצאו למבצע הזה.
להזכיר לציבור לתוהים, מפקפקים בטוהר המטרות של צה"ל וחייליו - את מבצע "חומת מגן" כאשר צה"ל נמנע משימוש בכוח האש, כדי לטהר רובעים ובניינים ממולכדים מלאים במחבלים בג'נין, התוצאה 13 חיילי מילואים הרוגים, בהסתערות על יעד מבוצר וממולכד, רק בשל הרצון לא לפגוע בחפים וברכושם. האם זה היה כדאי וראוי - לא!
אפשר לשאול את הציבור ואת ההורים של החיילים שנכנסו לעזה - מהיבשה, האוויר, והים, מה עדיף, דיספרופורציה או פגיעה בחיילי צה"ל (בניהם), המסתערים בסמטאות המפותלות והממולכדות בעזה ובנותיה. האם שמשון הגיבור שעקר את שערי עזה - והפיל את עמודי הבית על החוגגים בעזה - היה מידתי או הגיב בכוח מול כוח.
כאשר הסופר הנחשב עמוס עוז, יוצא במאמר גדול בטענה שהמעשים בעזה לא היו פרופורציונליים, יש לכך הד גדול בארץ ובחו"ל. האם הוא בדק את כל העובדות של המצב, איך בודקים 8 שנים של טילים/מרגמות בכמות של 4000 נפילות, פציעות, הרס, טראומות למבוגרים, לילדים שמרטיבים בלילות, שנזעקים מכל רעש בלתי צפוי, עם טראומות לשנים רבות קדימה.
נכון, היו מקרים חריגים במלחמה בעזה, יתכן ונהרסו גם בתים שלא לצורך ונפגעו משפחות תמימות שלא לקחו חלק ולא היו מעורבות בעזרה או תמיכה בחמאס (דוגמת הרופא ששתי בנותיו נהרגו), כתוצאה מטעות בזיהוי או ירי בשגגה.
אבל - במלחמה במיוחד בשעת קרב באיזור צפוף אוכלוסיה, בסמטאות צרות ומפותלות, בבתים ממולכדים עם נשק רב או פתחי מנהרות, אין כל אפשרות לא מעשית ולא טכנית צבאית להימנע מחריגות, שגיאות ושיקולים לא זהירים, במהלך קרבות מתמשכים. וכפי שציינתי לעיל, אילו המטרה היתה רק הרס ופגיעה לשמה - לא היו נפגעים כל כך הרבה חיילים צה"ל מאש כוחותינו.
דעת מומחים משפטיים
עו"ד רובי סייבל, לשעבר היועץ המשפטי של משרד החוץ, וכיום במכון למחקרי ביטחון לאומי, כתב והרצה בנושא מבצע "עופרת יצוקה" וכך אמר: "מותר להפעיל כוח לא מידתי בכדי לנצח. ישראל התמודדה במבצע "עופרת יצוקה" עם אויב אשר אינו מכיר בכללי המשפט הבינלאומי וההומניטארי".
פרופ' סיני דויטש: "לא ניתן להעמיד לדין חיילים וקצינים, בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, מאחר ואין ביסוס משפטי לטענת התובעים. מדובר באווירה אנטישמית בעקבות המלחמה בעזה".
כמו כן, תוקף פרופ' דויטש, גורמים פוליטיים שלדבריו מגוננים במסווה של הגנה על זכויות האדם - על הטרור".
ועוד בנשוא זה מבחינה משפטית
כבר כתבתי על כך בעבר באתר זה, המשפט הבינלאומי, כללי המלחמה והספרות המקצועית, מתייחסים בעיקר למלחמה בין צבאות סדירים של מדינות ריבוניות מוכרות, ואינם ערוכים לטפל במלחמה בטרור, או ארגונים ויישות טרוריסטיות נוסח חזבאללה וחמאס או ארגונים קיקיוניים אחרים הצצים בכל העולם.
אי לכך יש לדרוש מהאו"ם, לארגן מחדש את החוקים והכללים בנושא המלחמה בטרור ובזכויות המדינות להגיב עליהם בכוח הזרוע ובאמצעים כלכליים נלווים.
צעד חשוב בכיוון זה נעשה לאחר אירועי 11.9 בארה"ב, ולאור אירועי הטרור בעולם, כאשר מועצת הביטחון של האו"ם הכירה בזכויות של מדינות להגנה עצמית גם מפני טרור ויישות טרור.
גם מגילת הזכויות של האו"ם - מכירה בזכות המוקנית למדינות להפעיל כוח להגנה עצמית נגד מתקפות טרור של קבוצות וגופים שאינם כוחות מזויינים מוכרים.
אי לכך - ישראל בהחלט נמצאת על קרקע מוצקה בתגובתה לאירועים של חמאס בעזה.
לכך ניתן להוסיף - את החלטת עצרת האו"ם פה אחד (15 מדינות) במלחמת לבנון ה-II שהכירה בזכות ישראל לתגובה ולהגנה עצמית הוא מסמך 1701 המפורסם - התקף גם במקרה של מלחמת עזה.
לכן, אל לנו להתנצל לא משפטית ולא מוסרית בפני מדינות העולם. פעלנו כדין, כחוק ובמידה ראויה וסבירה.
מצבנו מבחינת ההסברה בעולם - שיהיה ברור וידוע, מצבנו לא טוב ואפילו גרוע. אין סימפטיה למנצח ולחזק, גם אם הוא צודק ויש לו נימוקים משכנעים, כמו 8 שנות קסאמים על שדרות ועוטף עזה.
התמונות מעזה, ההרס, המשפחות ללא בית, ההרוגים האזרחיים, הילדים שנפגעו, האתרים שיש להם כביכול חסינות משפטית בינלאומית כמו בתי חולים, מסגדים, אונר"א נפגעו קשה, למרות שהיו כנראה סיבות טובות כמו מחסני נשק, ירי מאתרים מוגנים, הסתרת אנשי חמאס, אבל בעולם זה לא עובד.
טעויות טרגיות אישיות
אין מלחמות, לא אצלנו ולא בהיסטוריה הצבאית של צבאות העולם, שלא נעשו בהם טעויות בשעת קרב שלוו בנפגעים ופגיעה ברכוש.
המשפט הבינלאומי וכללי המלחמה נותנים חסינות משפטית/צבאית למוסדות ואתרים כמו מקומות קדושים לכל הדתות, שגרירויות, בתי חולים, הצלב האדום/סהר אדום או גופים כמו אונר"א, וזאת בתנאי שלא מבוצעות מתוך האתרים/בניינים אלה פעולות צבאיות, כגון: אכסון נשק, שימוש בנשק מתוך הבניינים האלה, או התכנסות והסתתרות כוחות לוחמים. עד היום, לא היתה אף מלחמה כמעט, שלא פגעו במוצדק או בטעות במקומות אלה.
ביחד עם הטעויות, באות גם הטרגדיות האישיות, כמו המקרה של הרופא מעזה, שילדיו וילדי אחיו נהרגו ונפצעו בזמן קרב, כאשר יורים ממבנה מעליו או אפילו בקרבתו, יכולים לפגוע בבניין ובאוכלוסיה אזרחית לא לוחמת.
טעויות קורות, טרגדיות אישיות, הן חלק בלתי נפרד ממלחמות. לצערנו יש טרגדיות לא רק בצד הפלסטיני, אלא גם אצלנו, כך שיש לתת לכך משקל זהה, עם כל הכאב והקושי לראות את התמונות.
האם הושגו מטרות המבצע
למרות ההצהרות הברורות של ראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון ברק, ניתן לומר שבאופן כללי, כמסגרת כללית אכן המטרות הושגו.
להזכיר - המטרה הכללית הוצגה: "כשינוי המצב הביטחוני בדרום" - מטרה זו הושגה.
מטרות משנה:
א. לתת מכה אנושה לחמאס, בשלב זה נראה שהיא הושגה אך לא במלואה.
ב. הפסקת הירי מעזה לישראל לתקופה ארוכה - בשלב זה נראה לי שהמטרה לא הושגה במלואה וספק מנקר לגבי העתיד.
ג. הברחת אמצעי לחימה לעזה - למרות ההבנות עם ארה"ב, מצרים וגיבוי אירופאי - זה מעודד אך משאיר פתח לספקות.
האם צה"ל השיג את כל המטרות:
להבדיל מהמשלה - צה"ל יכול להתגאות בכך, שמבחינתו המשימות שהוטלו עליו כגון: להגיע לשלב ב' - ולעצור בפאתי עזה - הוא עשה מהר טוב ובהצלחה.
מבחינת הכנת הכוחות, הלוגיסטיקה, האימונים, המוכנות, המוטיבציה - צה"ל חזר לימיו הקודמים כשהמפקדים אומרים אחרי - ומבצעים זאת בשטח בגופם, ועל כך צריך להעריך אותם ולהצדיע להם.
ירי על כוחותינו:
בנושא זה - היו יותר מדי תקלות וטעויות, ולמרות שזה קורה בכל מלחמה ובכל הצבאות, המקרים רבים מדי והנפגעים היו יותר מאשר מאש האוייב.
נכון שזירת הקרבות היתה קטנה, צפופה, תאי שטח בנויים וסבוכים, ואף פי כן, יש לשאוף לתיאום טוב יותר וזיהוי אמין יותר בתחקירים ובתיאומים לעתיד.
עמידת העורף ומשפחות החיילים:
עם קשה עורף, כבר אמרנו גם במלחמת לבנון. ולכן עלינו רק לחזור ולכבד את האזרחים שנושאים בנטל תוצאות הקאסמים והגרדים ומוכנים לתרום להצלחת המבצע. מילה טובה ואף מעבר לכך, למשפחות החיילים ובמיוחד לאלה שנפגעו מאש כוחותינו - שלא הטילו אשם בצה"ל, למרות הכאב והבינו שהבנים נפגעו בהגינם על מדינת ישראל ולמענה.
"עמוד האש" - ההולך לפני המחנה
כבר בסיפור יציאת מצרים, אנו שומעים על "עמוד האש" ההולך לפני המחנה - עקרון זה אומץ גם ע"י צה"ל וצבאות זרים אחרים.
בתרגום צה"לי - "עמוד האש" - פירושו מכת אש חזקה, מונעת, מגינה שמהווה את השכפ"צ לחיילי צה"ל.
מתוך לקחי מלחמת לבנון השנייה, מבצע "חומת מגן" - למדנו שחיי חיילנו עדיפים על זהירות יתר להימנעות מפגיעה ברכוש אוייב שממנו יורים.
להזכיר לציבור - במבצע "חומת-מגן", נתקלו חיילי צה"ל במתחם של מחבלים, ברובע של ג'נין, כאשר החצרות/המבואות והבתים ממולכדים עם הרבה חומר נפץ. צה"ל - מתוך זהירות והגינות יתר - לא רצה לפגוע באזרחים חפים או ברכוש, הסתער רגלית והתוצאה 13 חיילי מילואים הרוגים + פצועים.
ההרס שרואים בעזה, ואשר לחלק מהציבור הישראלי, זה כואב ומציק מצפונית, יש לומר בבירור - ההרס בא כדי למנוע פגיעה והצלת חיי חיילנו.
נקודות למחשבה והרהורים:
1. לחכמי ישראל, בארץ ובחו"ל, מרצים, אומנים סופרים - כדאי לתת קרדיט למדינה, לממשלתה ולצה"ל - לפני שתוקפים אותם.
2. כדאי גם לחשוב על היבטים נוספים ורחבים של תדמית מעמד ואנטישמיות של מדינה קטנה חפצה חיים, בים סוער וסביבה עוינת.
ועכשיו קצת אקטואליה:
3. הליכוד וקדימה משחקים בשח וכרגע אנחנו בשלב של מהלכי פתיחה ונקווה שלא נגיע למצב של פט (ללא מוצא).
4. ליכוד וקדימה - לאמור: ליכוד + ליכוד ב' אז מה הבעיה - רק אגו?
